פסק דין
פסק הדין ניתן בהמשך להגשת סיכומי הצדדים בכתב וזאת במסגרת תביעתה של התובעת כנגד הנתבעים בגין סך של 504,331.43 ₪.
התובעת הינה חברה אשר עוסקת, בין היתר בעמילות מכס, שילוח בינלאומי ומימון והנתבעת 1 חברה, אשר למיטב ידיעתה של התובעת, עוסקת בתחום היבוא של מוצרי טקסטיל, כאשר נטען בכתב התביעה כי הנתבעת נותרה חייבת לתובעת את הסך של 504,331.43 ₪ בגין שרותי עמילות מכס, שילוח בינלאומי ומימון שסיפקה לה התובעת ובתוספת ריבית.
כן נטען בכתב התביעה, כי הנתבע מס' 2 משמש כבעליה ומנהליה של הנתבעת וכי הינו ערב לחובות הנתבעת עפ"י ובהתאם לכתב ערבות אישית בלתי חוזרת ובלתי מוגבלת בסכום בחתימתו וללא כל תנאי מיום 23/10/05. התובעת הוסיפה וטענה כי שיקים אשר נמשכו לפקודת התובעת מאת הנתבעת חוללו באי פירעון, בהמשך לכך התקיימה ישיבה במעמד הצדדים ביום 20/1/09 ממנה עלה, כי אין באפשרותם לשלם את החוב לתובעת.
הנתבעים הגישו כתב הגנה לתיק ובו נטען, בין היתר, כי הערבות האישית אשר נחתמה על ידי הנתבע היתה מוגבלת בסכום של 100,000 ₪ לכל היותר, כאשר תוקפה של הערבות למשך 12 חודשים בלבד, כפי שהוסכם בין הצדדים, וזו פקעה. הנתבעים הכחישו את סכום החוב שנתבע ונטען, כי די מעיון בחשבוניות על מנת להיווכח, כי מדובר בסכום אשר נמוך עשרות מונים מהסכום הנטען. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי עקב המשבר הכלכלי אשר פקד את המשק הישראלי קרסה הנתבעת 1 והיא הגיעה לחדלות פירעון. הנתבע חזר על כך, שמעולם לא נתן ערבות ללא הגבלה בסכום וכן דחה את הטענה לפיה, ניתן לחייבו באופן אישי בהיותו בעל מניות ומנהל החברה, וזאת מבלי להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת 1.
התובעת הגישה כתב תשובה ובו נטען, בין השאר, כי טענת הנתבע לפיה כתב הערבות הוגבל הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, כאשר בהסתמך על אותה ערבות המשיכה התובעת לתת לנתבעת שירותים אף בחלוף 12 חודשים ממועד מתן הערבות. כן נטען, כי אין בכתב ההגנה התייחסות ספציפית לחובות אשר פורטו בכתב התביעה בפועל.
ביום 4/4/10 הוגשה בקשה לתיקון כתב ההגנה ובכפוף להוראות שונות כפי שנקבעו בהחלטה מיום 26/5/10 לרבות תשלום 7,500 ₪ + מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד, אשר שולמו בפועל ומבלי לדחות את מועד דיון ההוכחות אשר נקבע בתיק, התיר בית המשפט הגשת כתב ההגנה המתוקן הנ"ל.
בכתב ההגנה המתוקן טענה חדשה, לפיה העסקה העיקרית והאמיתית אשר נערכה בין הצדדים הייתה מתן הלוואות בסכום של עשרות אלפי ₪ בכל משלוח, כאשר שירותי עמילות המכס שסופקו היו חלק שולי מהשירותים שהעניקה התובעת לנתבעת. בהקשר זה נטען, כי התובעת גבתה ריבית נשך אסורה בשיעור של 18-20% עבור הלוואות אלה, ריבית אשר עומדת בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (להלן "החוק"). עוד נטען כי התובעת לא עמדה בהוראות החוק בעיקר לעניין עריכת ההסכמים בכתב.
במסגרת ההחלטה מיום 26/5/10 הנ"ל, ניתנה החלטה נוספת הדוחה בקשת הנתבעים לחייב את התובעת לגלות מסמכים נוספים. הנתבעים הגישו בר"ע על החלטה זו ובית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבר"ע במסגרת החלטה נוספת.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית לקראת דיון ההוכחות שנקבע.
מר ניסים שהרבני, אשר שימש בשעתו כמנהל הכספים אצל התובעת, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה, תוך שהוא חוזר על טענות התובעת הנ"ל בתצהירו, וזאת בטרם מתן ההחלטה המתירה הגשת כתב ההגנה המתוקן והשלמת תצהירי עדות ראשית משלימים או חקירה ראשית בהתאם.
הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית כמעט זהים לחלוטין ובהם הוצהר, בין השאר, כי עיון בחשבוניות שצורפו על ידי התובעת לתצהירה מלמד על היקף ההלוואות שנתנה התובעת לנתבעת. כן הוצהר, כי באם נסתכל בחשבונית מס' 3.1 לתצהיר עדות הראשית מטעם התובעת קיימת דרישה לשלם 24,198 ₪ כאשר 23,821 ₪ מאותו סכום הינו בגין הלוואה שניתנה לנתבעת, כאשר התובעת מימנה תשלומים אלו על מנת לזכות בריבית. בנוסף לכך הוצהר, כי התובעת הנפיקה חשבוניות נוספות לחשבוניות המשלוח, חשבוניות בעבור הריבית שהנתבעת הייתה חייבת לתובעת בעבור החודש החולף. בהתייחס לטענה בדבר הגבלת כתב הערבות ל-100,000 ₪ ולמשך 12 חודשים בלבד, הצהיר מר גדי ראשין בתצהירו, כי ידע על הסיכום של ההגבלה ל- 100,000 ₪ בלבד, ועל כן ציין זאת בלבד על גבי כתב הערבות. הנתבע 2, מר יוסף שמואלי הצהיר לעניין זה כי מר ניסים שהרבני ביקש ממנו לחתום על כתב ערבות שיהא בתוקף למשך שנה אחת ועד ל-100,000 ₪ בלבד.
אגב תיקון כתב ההגנה התיר בית המשפט השלמת עדות מטעם התובעת במסגרת חקירה ראשית. מר ניסים שהרבני העיד במסגרת החקירה הראשית, כי כל החברות לעמילות מכס הגדולות שהוא מכיר פועלות באותה שיטה, ואכן נותנים מימון ללקוחות שונים אשר מבקשים לקבל סיוע במימון הוצאות שחרור ושילוח בינלאומי, כאשר על פי רוב נוהגים לקחת ריבית בשיעור של כ- 1.5% לחודש.
כן עלה, כי קיימים לקוחות רבים אשר עובדים על בסיס מזומן בלבד ואין לגביהם חיובים כלשהם בגין ריבית. עוד הובהר, כי עיקר עיסוקה של התובעת הינו שילוח בינלאומי ועמילות מכס, כאשר יתר השירותים לרבות מימון הינם שירותים נלווים במידת הצורך.
המצהירים נחקרו במסגרת חקירה נגדית על תצהיריהם והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. לאחר הגשת סיכומי הצדדים ובעקבות בקשת ב"כ הנתבעים לקבל העתק מקורי של כתב הערבות הוגשו סיכומים משלימים לאחר המצאת כתב הערבות בהתאם.
בסיכומי התובעת נטען, בין השאר, כי חלק גדול מטענות הנתבעים צצו ערב דיון ההוכחות והינן בגדר הרחבת חזית אסורה, כגון נוהג נטען של חברות טכסטיל שלא לחתום על ערבות, כגון טענה ביחס לריבית ועוד. ב"כ התובעת הוסיף וטען, כי הנתבעים אינם מכחישים שהם קבלו שירותי עמילות מכס מהתובעת (עמ' 34 ש' 29-30 בפרוטוקול), הנתבעים לא הכחישו ולא הביעו כל התנגדות לחשבוניות ולרשומונים שצורפו כנספחים 3.1 – 3.26 לתצהיר מטעם התובעת והנתבע אף אישר אותם (עמ' 33 ש' 1-4), הנתבעים אישרו כי ההמחאות בסך כולל של 476,572 ₪ (קרן) שצורפו לתצהיר מטעם התובעת כנספחים 4.1-4.2 הן המחאות שמסרה הנתבעת לתובעת על חשבון החוב הנתבע (עמ' 34 ש' 1-3), הנתבעים אשרו כי סכום חובה של הנתבעת לתובעת הוא בסדר גודל של 500,000 ₪ (עמ' 35 ש' 28), והנתבע לא הכחיש ואישר, כי הוא ערב כלפי התובעת למילוי התחייבויותיה של הנתבעת כשהוא חתום על גבי כתב הערבות (עמ' 36 ש' 12).
בסיכומי התובעת נטען, כי לנתבעים שתי טענות בלבד, טענה אחת לפיה מדובר במקרה דנן בהלוואה חוץ בנקאית אסורה בהתאם להוראות חוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (אשר כונה "החוק"), וטענה נוספת לפיה ערבות הנתבע כלפי התובעת אינה בתוקף, משום שהוגבלה לשנה אחת בלבד ולסכום של 100,000 ₪ בלבד.
לעניין טענת הנתבעים על כך שמדובר בהלוואת חוץ בנקאית אסורה נטען, כי על פי סע' 1 לחוק, החוק אינו חל על תאגיד ומאחר והתובעת תאגיד אין כל תחולה לחוק. עוד נטען, כי הנתבעים העידו שהפנייה לתובעת היתה על מנת לקבל שירותי עמילות מכס ואין כל פסול במימון שירותי עמילות המכס בהמשך לבקשת הנתבעת לעשות כן. בסיכומי התובעת הפניה לעדותו של הנתבע 2 לפיה הנתבעת נאלצה לקבל את הסדר המימון, משום שהלקוחות של הנתבעת היו גם הם אמורים לשלם לנתבעת בתשלומים נדחים ועל כן ו"לצורך תזרים מזומנים שיטת העבודה הזאת היתה נוחה לי" (עמ' 34 ש' 4-6). כאן מפנה ב"כ התובעת בסיכומיו לעדותו של המצהיר מטעם התובעת על כך, שהיו מעדיפים לקבל את כל התשלומים במזומן, שכן שיטת המימון הנ"ל אף יכולה לפגוע בתובעת כפי שאירע במקרה דנן. כן מפנה ב"כ התובעת בסיכומיו לעדותו של מר שהרבני ועל כך ש"השירות העיקרי והמקצועי הוא מתן שירותי עמילות מכס, במיוחד, וגם שילוח בינלאומי" כאשר "יתר השירותים הם שירותים נלווים במידת הצורך" (עמ' 14 ש' 26).
בסיכומי התשובה מטעם התובעת נטען פעם נוספת, כי יש להתעלם מטענות רבות אשר הועלו בסיכומי הנתבעים אשר בגדר הרחבות חזית אסורות, חרף טענות הנתבעים הם מעולם לא פנו אל ב"כ התובעת בדרישה לקבל לידיהם העתק של כתב הערבות שהוצג לבית המשפט, התובעת המציאה והציגה את כל המסמכים הנוגעים ליתרת החוב לרבות ההמחאות של הנתבעת אשר נמסרו לתובעת, כרטסת הנהלת חשבונות, חשבוניות והרשימונים המתייחסים לאותן חשבוניות. ב"כ התובעת הוסיף וטען לעניין דרישת הנתבעים להמציא מסמכים, כי בית משפט זה דחה את בקשתם במסגרת ההחלטה מיום 26/5/10 כאשר בקשת רשות הערעור על החלטה זו נדחתה אף היא. עוד נטען, כי למרות שלא הייתה כל חובה לעשות כן הוצגה כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת במהלך הדיון ואף בסופו קיבלו הנתבעים הזדמנות יוצאת דופן לאחר עיון בכרטסת הנהלת החשבונות לעתור בעניין זה בבקשה נוספת לרבות בעניין השלמת תצהיר עדות ראשית והגשת חוות דעת של מומחה, אלא שהנתבעים בחרו שלא לנצל הזדמנות זו.
כאמור לעיל, ניתנה החלטה אשר אפשרה הגשת סיכומי השלמה בעקבות הצגת כתב הערבות לידי הנתבעים. בסיכומי ההשלמה מטעם הנתבעים נטען, בין היתר, כי התובעת מסתמכת על מה שצורף לכתב התביעה, כאשר לא מדובר במסמך שהוצג במהלך הדיון הנ"ל, בניגוד לאמור בסיכומי התשובה, על כך שהוכנס כתב ערבות לכספת עדות זו לא נאמרה על ידי המצהיר מטעם התובעת במהלך הדיון כלל, בניגוד לטענה כי נעשו מספר צילומים מר שרהבני העיד כי "יכול להיות" שעשו מספר צילומים ועל כן עולה כי הוא כלל לא היה בטוח באם עשו מספר צילומים של כתב הערבות. כן נטען כי הטענה לפיה הנתבע חתם על גבי כתב הערבות בפני מר שרהבני לא נטענה כלל בכתבי הטענות של התובעת.